להציב גבול על עצמי, להציב גבול על אחרים, לשמור על הגבולות שלי, לאתגר את הגבולות…
אני מרגישה שיש הרבה בלבול לגבי גבולות, על מי מציבים אותם, איך אוכפים אותם ומה עושים אם אחרים לא מכבדים אותם.
כדי לעשות קצת סדר בנושא הנה כמה מילים על גבולות.
גבולות חלים רק על עצמנו
הם מגדירים לנו את מה שאנחנו מוכנים ורוצים לקבל או לתת ואת מה שלא.
הסיבה שגבולות חלים רק על עצמנו היא כי רק אנחנו יכולים לדעת מה נכון עבורנו במדויק ורק אנחנו יכולים לשמור על עצמנו מפני דברים שאנחנו לא רוצים שיקרו.
אף אחד לא יודע יותר טוב מאתנו מה נכון לנו ולאף אחד לא יהיה אינטרס כמו לנו לשמור לעצמנו על הגבולות.
באופן דומה, אנחנו לא יכולים לכפות על אף אחד אחר את הגבולות שלנו לגביו – גם הוא יודע הכי טוב מה נכון לו והוא זה שחשוב שישמור על האינטרסים שלו.
למה?
כי אם אנחנו נותנים למישהו אחר לשמור על הגבולות שלנו אנחנו תלויים בו ולא בעצמנו. על אחרים אין לנו שליטה. על עצמנו יש.
גבולות יישמעו כמו המשפטים האלו -
"כשאני בסערת רגשות אני לא רוצה לדבר",
"אני לא מוכן שיעירו אותי בלילה כדי לדבר",
"אני לא מוכנה שיצעקו עלי",
"אני לא רוצה ללכת לשם היום".
כל אלה הם הצהרת כוונות לגבי מה שנכון לנו ובמקביל –
האחריות היא עלינו לאכוף אותם, כלומר שאם חוצים את הגבולות שלנו אנחנו יכולים לבחור איך אנחנו שומרים עליהם.
"אבל אמרתי לו מה אני צריכה והוא בכל זאת ממשיך לעשות את זה!"
הצהרת הכוונות כלפי האחר היא חשובה ואף הכרחית אבל למרבה הצער זה לא אומר שהיא תביא לכיבוד הגבולות שלנו ורק אנחנו יכולים לוודא שהם נשמרים.
ומה קורה כשהאחר עושה משהו עבור עצמו שמפריע לי?
האם לגיטימי לשים גבול על מישהו אחר?
להגיד לו למשל "אל תצא עם החברים האלה", "בערב את צריכה להיות רק איתי", "כשאני עצובה אתה צריך לוותר על התכניות שלך עבורי"
יש זוגות שמתנהלים ככה במשך שנים וזה אפילו פחות או יותר עובד להם וגם מקובל עליהם.
הבעיה היא שזוגות אלה לא לוקחים בחשבון את המחיר.
כדי לכפות על אחר משהו שהוא לא רוצה הוא צריך להרגיש פחד, בושה או אשמה – רגשות לא מומלצים באופן כללי ובפרט לא בתוך מערכות יחסים בהם אנחנו מייחלים לכך שיקבלו אותנו כמו שאנחנו.
