זה אולי הפוסט הכי חשוב שכתבתי אי פעם והוא יכול, בכנות, לשנות את חייכם.
קצת רקע – מבחינה השרדותית המח שלנו בנוי לחשוב שלילי כדי להיות מוכן לסכנות, אלא שבעוד שפעם הסכנות היו איום ממשי לחיים, הרי שהיום הן קטנות בהרבה וכוללות בעיקר התמודדות עם שינוי לא רצוי ולא ידוע.
חברתי הטובה מ' היא אשת מקצוע מחוננת. היא ממיסה את הקהל שלה וכמו החלילן מהמלין היא יודעת לנגן על מטה הקסמים שלה וגורפת מחמאות והמלצות אחרי כל אירוע שהיא מקיימת. בכנות, היא עילוי.
אחרי שיחה עם היועצת העסקית שלה ו-2 ביטולים של עסקאות גדולות שהיו בקנה היא התקשרה אלי נסערת מדאגות לגבי עתידה המקצועי ומה יקרה אם תיכשל. בנוסף גם בחייה הרומנטים הסתמנו שינויים מתקרבים שהיא לא היתה בטוחה איך תתמודד איתם ונדמה היה שהכל סוגר עליה מכל הכיוונים.
מה בעצם עבר עליה?
מחשבות החלו להציף את מוחה.
המומחים אומרים שחולפות בראשנו מדי יום כ-80000 מחשבות אבל כשהן כוללות דאגה אמיתית לגבי עתיד לא ידוע הן יכולות להפעיל גם את מרכזי הרגש שלנו ולגרום לנו להרגיש שאנחנו טובעים וכלואים בתוך לופ מאמלל.
תהיתי רבות מה הדאגה מהעתיד תורמת לנו. אני חושבת שבעיקר אנחנו רוצים שלא להיתפס לא מוכנים וחושבים שאם נדאג מראש אז כשנצטרך להתמודד באמת כבר נדע איך.
זה לא באמת עובד כך כמובן כי יכולים לקרות אינסוף תרחישים ואין לנו מושג באיזה מצב נהיה באותו זמן ועם איזו סיטואציה נתמודד באמת כך שלדאוג לא באמת מועיל.
כך, למשל, אני יכולה לחשוב שלא יירשמו לקוחות לאירוע כשבפועל עשויים להרשם מעט לקוחות, או הרבה, או שהאירוע יכול להתבטל לגמרי. אני יכולה להרגיש הקלה כי בעצם התאים גם לי מעט לקוחות/לבטל/הרבה לקוחות. אני לא באמת יודעת איפה התחושה שלי תפגוש את המציאות ולכן לדאוג מראש ממשהו שעוד לא קרה בעצם פוגע בי בהווה בו לא קורה דבר.
במילים אחרות, אנחנו מורידים לעצמנו את מצב הרוח בגלל דבר שלא מתרחש כרגע ואולי גם לא יתרחש.
והנה עוד משפט שיכול לשנות לכם את החיים:
כשתגיע הסיטואציה שנצטרך להתמודד איתה – נתמודד איתה.
איך אני יודעת? כי אנחנו עושים את זה כל הזמן. עם כל סיטואציה שמגיעה אנחנו מתמודדים, אז בשביל מה לדאוג מראש?
במידה והשתכנעתם שאין טעם לדאוג ולסבול, הקושי עכשיו הוא מה לעשות עם המחשבות המציקות, הרי זה שהבנו שאין בהן טעם לא אומר שהן יפסיקו לצוץ.
הרבה פעמים אני שומעת אנשים אומרים משפטים בסגנון – אני מבין ש… אבל מרגיש ש…
ובכן, הנה הבשורה:
אפשר לנווט מחשבות.
מגיעה מחשבה מדאיגה, אנחנו מזהים אותה ועונים לה בהגיון, למשל במקרה של חברתי מ' – ככה זה חיים של עצמאי, עסקאות מתבטלות, יש לי המון הצלחות, כנראה שיהיה טוב בהמשך ובכל מקרה אני יודעת שאסתדר כי אני תמיד מסתדרת.
מה שקורה במח ברגע הזה הוא שנוצר חיבור חדש, וכאן מתחיל הקסם –
ככל שנחזק את החיבור החדש כך הוא יהפוך להיות האוטומט החדש שלנו, והישן – הסקפטי, הדאגן, המדאיג – יתמסמס ויעלם.
כך עובד המח שלנו, הוא יוצר חיבורים ואלו האמונות שלנו. ככל שנתרגל אמונות אחרות, כאלו שגורמות לנו להרגיש טוב עם עצמנו ולחיות את החיים שלנו בכיף, במקום בדאגות חסרות תוחלת, כך האוטומטים השליליים יוחלפו באוטומטים חיוביים ורמות האושר שלנו יעלו.
ואם לתמצת את כל מה שכתבתי כאן, הנה מה שכדאי שתתחילו לתרגל –
- זהו מחשבה מדאיגה
- ענו לה תשובה הגיונית שמתאימה למציאות ולוקחת בחשבון את האמונה שאתם תהיו בסדר ותתמודדו עם כל מה שיגיע
- תנשמו 🙂
- חיזרו על שלבים 1-3 ואחרי כמה שבועות תשימו לב שכמות המחשבות המטרידות ירדה פלאים ואתם שמחים יותר.