כשהייתי צעירה יותר, בכל פעם שבן הזוג שלי היה יוצא עם חברים הייתי עושה לו דרמות.
אני לא מספיק חשובה לך… חשבתי שתרצה לבלות את כל הזמן שלך איתי…. אתה בכלל אוהב אותי??😧
בסוף הוא היה נשאר והחרדה שלי היתה נרגעת.
עם השנים הבנתי שלמנוע בכוחניות (ומניפולציות הן מאד כוחניות) ממישהו אחר לעשות את רצונו זה לא הקטע שלי ושאם יש לי בעיה עם משהו שהוא עושה לעצמו אז זו בעיה שלי וכדאי לי להסתכל עליה לעומק ולהתמודד.
אני רואה מסביבי המון זוגות שבדינמיקה ביניהם אחד מהם יכול למנוע, או להכריח, את השני לנהוג בצורה שמתאימה לראשון בלי לחשוב לרגע שיש משהו לא טוב בזה.
העניין הוא כזה: אנחנו לא באמת יכולים לשלוט או להכריח אף אחד לעשות שום דבר שהם לא רוצים. מי שמאפשר לנו לעשות את זה נותן לנו את הכח הזה עליו מתוך פחד.
כשאנחנו מתנהגים בכוחניות כלפי האחר, דבר שבזוגיות נחשב מאד מקובל, אנחנו מנצלים את הפחד שקיים אצל האחר שלא נרצה אותו כמו שהוא ולכן הוא מתחפש למה שאנחנו רוצים ממנו.
זה רע מהמון בחינות, החל ממירמור ונטירת טינה, דרך ריחוק, פחד ויחסי כוחות לא שוויוניים,
אבל צריך לקחת עוד משהו בחשבון:
זה שמישהו נותן לנו את הכח להחליט עבורו, אומר שהוא גם יכול לקחת את הכח הזה בחזרה.
אני מכירה המון מקרים בהם מישהו מחליט בסוף לעמוד על שלו ופתאום כל יחסי הכוחות משתנים ומי שהצטייר כחזק מגלה את עצמו מבוהל ואומלל בתוך סיטואציה לא מוכרת.
להיות חזק זה לא להיות חזק על אחרים, זה להתחזק מול עצמי, לקחת אחריות על עצמי, להתמודד עם הכאבים שלי ולא לשנות את המציאות והסביבה בכח רק כי כואב או לא נח לי.
מהצד השני, להיות חזק אומר להפסיק להחביא חלקים ממי שאני, להגיד את האמת שלי ולהתגבר על הפחד שיעזבו אותי אם אהיה מי שאני, כי בסופו של דבר, אם לא נהיה מי שאנחנו – מי נהיה ועם מי בני זוגנו באמת מנהלים קשר…?
