שינוי תפיסות ואמונות
רובנו גדלנו על מודל אחד אפשרי של מערכות יחסים – מונוגמיה – שותף רגשי ומיני אחד בלבד. מעבר למערכת יחסים לא מונוגמית דורש שינוי תפיסתי משמעותי. לא עוד האחד והיחיד או החצי השני, אלא לב פתוח לאהוב/לחשוק מינית כמה.
איפה זה שם את מערכת היחסים שנפתחה? מה מייחד אותה? האם צריך להיות ייחוד בכלל? את מי אוהבים יותר? זה חשוב בכלל? האם אפשר להכריח את הלב להרגיש משהו? האם אהבה ותיקה יכולה להיות מרגשת כמו התאהבות חדשה? מה זה אומר עלינו…? האם אפשר לאהוב כמה אנשים במקביל…?
המון שאלות מטרידות וקוראות תיגר על כל מה שידענו והכרנו על העולם.
שיפוטיות
החברה שלנו היא מונוגמית ולכן רוב האנשים לא יקבלו זאת בפתיחות אם תשתפו אותם בשינוי, ואף יעבירו ביקורת. אשתך עכשיו בדייט עם גבר אחר?? פראייר! אני לא הייתי מסכים.
בחברה המונוגמית שלנו מקובל מאד להתייחס לבני הזוג כאל (סוג של) שייכים לנו, וככאלה, הם צריכים לקבל רשות לעשות את רצונם ומה פתאום שרצונם יהיה מישהו אחר?
גם אם מערכת יחסים לא מונוגמית נשמעת הגיונית, הרבה אנשים פוגשים ברגע האמת גם ביקורת פנימית ולא פעם קשה ליישב בין האמונות הוותיקות שכולנו גדלנו עליהן ובין מחשבות ליברליות וחדשות יותר.
זמן
לכולנו יש בדיוק 24 שעות ביממה. יותר פרטנרים משמע חלוקת הזמן. מי מקבל יותר? מה המשמעות של כך? מה עושים אם אין הלימה בין הרצונות וצד אחד מעוניין ביותר זמן ממה שהאחר יכול או רוצה לתת?
סוג הבילויים המשותפים – כשאנשים פותחים את עצמם לחוות את הרצונות האמיתיים שלהם הם מגלים דברים חדשים על עצמם. אנשים שהתרגלו למיניות קבועה יכולים פתאום לגלות שהם נמשכים לקינק או לטנטרה (או לשניהם), רוצים לצאת למסיבות או פסטיבלים, מגלים תחומי דעת חדשים בזכות הפרטנרים החדשים – ואת הפעילויות החדשות אולי ירצו דווקא לקיים עם הפרטנרים החדשים?
פערים
זוגות שפותחים את הזוגיות עשויים לעשות זאת ממניעים וצרכים שונים – יותר מיניות, מיניות אחרת, חסרים, רצון בהתאהבות ועוד וכך יתכן שבעוד הוא רוצה קשרים קצרים היא דווקא תרצה קשר אחד ארוך, או שהיא רוצה חילופי זוגות איתו והוא רוצה מערכת יחסים נוספת.
יתכן שהרצונות דווקא דומים, נניח ששניים רוצים קשרים נוספים, וחושבים שיהיה קל יותר להתמודד אם יצאו באותו זמן במקביל, אבל אז מגלים שהסימטריה היא בלתי אפשרית לקיום לאורך זמן – קשר מסתיים, קשר מתחיל, הימים לא מסתנכרנים…
גם מינוני הפגישות יכולים להוות אתגר – אחד הצדדים רוצה להפגש פעם בשבועיים והשני פעמיים בשבוע.
כל הזמן קורה משהו
א-מונוגמיה היא כנראה ההפך משיגרה, בטח בתחילת הדרך לפני שהדברים מתייצבים ואנשים מבינים מה נכון להם.
היא מאפשרת לאנשים להכיר את עצמם באופן אותנטי יותר ולהעז לתת לעצמם את מה שהם רוצים ולכן יתכנו שינויים. יכול להיות שאחד מבני הזוג מקבל בשלווה פרטנר מסוים ואילו פרטנר אחר מערער אותו וגורם לתחושות קשות לצוף, או שפגישה שבועית כבר לא מספיקה וצריך להתמודד עם עומס רגשי פעמיים או שלוש בשבוע, או שאחד הצדדים רוצה ללכת לאירוע עם בני זוג אחרים, או לטוס לחו"ל, לנסוע לסופ"ש – יכולות להיות תקופות בהן נדמה שכל רגע קורה משהו שדורש התמודדות.
התמודדות עם רגשות כואבים
כמי שחיים בחברה המערבית, למדנו לפחד מרגשות שליליים ולעשות כמיטב יכולתנו לברוח מהם. חברות שמתרגלות מדיטציות, למשל, מתייחסות לכל סוגי הרגשות בטבעיות וסובלת מהם פחות.
יתרה מזאת, בחברה שלנו, אם למישהו כואב בגלל משהו שמישהו אחר עשה, נהוג לצפות להתחשבות ולהמנעות שלו מהמעשה המכאיב ולכן רוב האנשים לא רכשו כישורים טובים להתמודדות עם רגשות שליליים ורגילים להיות תלויים בדברים או אנשים חיצוניים כדי להפסיק לכאוב.
התאהבות
הדבר הקסום הזה שעושה הרגשה כל כך נפלאה, יכול להפוך לאתגר דו כיווני במערכת יחסים שנפתחה. לרוב האנשים לא קל בכלל לראות את בני זוגם מאוהבים במישהו אחר, או שבורי לב בגלל מישהו אחר.
גם הצד המאוהב חווה קושי אל מול המצב יוצא הדופן הזה ומרגיש צורך לשנמך את ההרגשה ולא לחשוף אותה החוצה כדי לא להכאיב לפרנטר הוותיק.
יחסים עם אנשים נוספים – אם כולנו רגילים לקשר רומנטי אחד, ולפעמים גם הוא מרגיש יותר מדי, הרי שכדי לנהל יותר קשרים צריך להשקיע יותר אנרגיה, זמן, להיות שם כשקשה, להעזר, לדעת להתמודד עם קונפליקטים וכעסים… צריךי גם לדעת איך ליישב בין רצונות של מספר אנשים שונים שלפעמים רוצים דברים שונים ולא לשכוח גם את עצמנו…
אז מה ההמלצה שלי?
אני מניחה ששכחתי כמה אתגרים ואני אפילו לא בטוחה שהרשימה סופית – אנשים שונים חווים דברים שונים.
להרגשתי, נדרש סט כישורים שרוב האנשים לא רכשו במהלך החיים. זה כמו לדבר שפה אחרת או להיות במדינה עם חוקים אחרים.
הבשורות הטובות הן שכמו כל מיומנות חדשה, עם הזמן מפתחים טכניקות שונות, המח מתרגל וחוויות מטלטלות הופכות להיות שגרתיות יותר ופחות מפתיעות. צריך להתאזר בהרבה סבלנות ואורך רוח ולשמור על תקשורת מעולה וצעדים קטנים שיאפשרו לשני הצדדים לנשום בתוכם.
ההמלצה שלי היא לעבור להתנהלות בה כל אחד לוקח אחריות על הרגשות שלו ולא משליך אותם על אחרים (אגב, זה הכרחי בעיני באופן כללי בחיים והרבה יותר יעיל) ולעבוד באופן שוטף על היכולת להרגיע את עצמנו, לפתח ערך עצמי איתן ויציב, להציב ולקבל גבולות, להשאר נאמנים לעצמנו ולהסכים לכאוב כדי לגדול.
בעיני אלו כישורים הכרחיים וככל שעובדים עליהם כך מצליחים לעבור אתגרים וקשיים (בכלל בחיים ובפרט בא-מונוגמיה) בצורה יציבה ומוצלחת יותר.
יחד עם זאת, אין ספק שזוגות שנעזרים בליווי מקצועי חוסכים הרבה עוגמת נפש וטעויות מכאיבות ואף מצלקות, לומדים כלים להתמודדות עם פחדים וקינאה ועזרה בצמצום חילוקי דעות ופערים.
