הבלוג

אני אוהבת אוכל. אני אוהבת כשהמקרר מלא ויש לי מבחר, אני אוהבת את שילובי הטעמים שלי ואפילו הבנתי לאחרונה שאני נהנית לבשל ועושה את זה

להציב גבול על עצמי, להציב גבול על אחרים, לשמור על הגבולות שלי, לאתגר את הגבולות… אני מרגישה שיש הרבה בלבול לגבי גבולות, על מי מציבים

זה אולי הפוסט הכי חשוב שכתבתי אי פעם והוא יכול, בכנות, לשנות את חייכם. קצת רקע – מבחינה השרדותית המח שלנו בנוי לחשוב שלילי כדי

נדמה לי שכשזה מגיע למיניות, ובפרט מיניות בזוגיות ארוכת שנים, רב הנסתר על הגלוי. מיניות היא איזון עדין בין המון פרמטרים ואף אחד לא יכול

הרבה פעמים מול סיטואציה אחת עולים בנו הרבה רגשות, חלקם אפילו סותרים. אפשר גם לשמוח וגם להיות עצובים מאותה סיטואציה בדיוק. גם להרגיש שמותר לנו

יש איזו כרוניקה שמתרחשת כשמבינים שמשהו שאנחנו עושים כבר לא עובד לנו. זה מין א-הה מומנט כזה של "אני את זה לא ממשיך!" זה יכול

שכל – מול רגש. כולנו מכירים את הצד השכלתני שלנו, אל מול הצד הרגשי. האחד יודע להסתכל על הדברים בהגיון והשני מוצף תחושות עזות שעשויות

אני שוכבת לידו במיטה, קוראת ספר. בזווית העין אני קולטת שהוא לא עושה עם עצמו דבר, לא צופה באף מסך, פשוט שוכב במיטה ולא זז,

קנאה היא אחת ההתמודדויות המוכרות ביותר ביחסים פתוחים על סוגיו השונים – סווינגרס, פוליאמוריה וכו' ואף במונוגמיה. המחשבה שהאדם שאיתנו ירגיש משהו כלפי מישהו אחר